קפיטליזם קשוב ותכלית החברה

מבוא

מטרת סמינר זה הינה לעסוק בממשק הקיים בין גישת הקפיטליזם קשוב ובין ההסדרה החוקית של תכלית החברה העסקית, תוך פירוט הן ביחס לשאלה האם גישת הקפיטליזם הקשוב עולה בקנה אחד עם ההסדרים החוקיים השונים, בחוק החברות הישראלי ובמודלים נוספים בעולם ביחס לתכלית החברה, והן ביחס לשאלה האם, וכיצד, הגדרתו המשפטית של תכלית החברה עשוי להשפיע על מימוש גישת הקפיטליזם הקשוב והערכים העומדים בבסיסה.

בחלקו הראשון של הסמינר נסקור בתמצית את גישת הקפיטליזם הקשוב, התפתחותה, עיקריה, וההבחנה בינה ובין גישות אחרות הדוגלות באחריות חברתית תאגידית, בדגש על גישת האחריות החברתית התאגידית (Corporate Social Responsibility; להלן: "CSR").

בחלקו השני של הסמינר נספק רקע ביחס לתכלית החברה. לצורך כך נסקור בתמצית אבני דרך מרכזיות ביחס לגישות השונות הנוגעות לתכלית החברה, החל מהקמת התאגיד ככלי הנועד לשמש לטובת הציבור, דרך התבססות הגישה לפיה תכלית החברה הינה השאת רווחי בעלי המניות (shareholder primacy), ועד ההתפתחויות העדכניות ביחס לנושא, דוגמת הצהרת ארגון ה-Business Round Table (להלן: "BRT"), וההתייחסויות להצהרה זו.

לאחר מכן, נעסוק בהרחבה בהסדר הקיים בחוק הישראלי ובממשק בינו ובין גישת הקפיטליזם הקשוב, לצורך כך ננתח את סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ואת הגישה אליו בפסיקה ובספרות האקדמית. כמו כן, ננתח את התייחסות הדין הישראלי לגישות הדוגלות באחריות חברתית תאגידית באופן כללי, ולהשקפות השונות ביחס לקפיטליזם הקשוב.

חלקו הרביעי של הסמינר יעסוק בניתוח גישת הקפיטליזם הקשוב לגישות תכלית החברה, תוך הבחנה בין השקפות שונות בהן ניתן להסתכל על גישת הקפיטליזם הקשוב בראי תכלית החברה, תוך הפרדה בין התייחסות לגישה זו כאמצעי כלכלי גרידא ולחילופין כיוצר מטרות עצמאיות החורגות מהשאת רווחי בעלי המניות. במהלך לניתוח זה, נעסוק בהסדרים החוקיים השונים אשר משקפים את בהשקפות השונות לקפיטליזם קשוב, ונבחן האם ובאיזו מידה הם מאפשרים את מימוש גישת הקפיטליזם הקשוב ואת העמידה בה הסדרים אלה תומכים בהשגת המטרות העומדות בבסיס הגישה. במסגרת זו, ננתח בקצרה גם מספר הצעות לתיקוני חקיקה הנוגעים לנושא, תוך פירוט ביחס למשמעותם לעניין גישת הקפיטליזם הקשוב, בראי הפרקים הקודמים.

קפיטליזם קשוב

בעשורים האחרונים חלו שינויים משמעותיים בתפיסות הקלאסיות במשפט העסקי, תוך התפשטות גישות המצביעות על הנדרשים לעמדתם בממשק בין חברה (society) וחברה (corporation), ומאתגרות את התפיסה המסורתית כי תכליתה של חברה הינה השאת רווחי בעלי המניות ("shareholder primacy").¹

בין גישות זו מצויה גישת הקפיטליזם הקשוב (conscious capitalism), אשר גורסת כי על חברות להיות קשובות לכלל בעלי העניין (stakeholders) המושפעים על-ידי החברה, ולקחת בחשבון את האינטרסים של אותם בעלי העניין במסגרת תהליך קבלת ההחלטות. המונח "בעלי עניין" לצורך כך עוסק בכלל האנשים המושפעים על-ידי החברה, וכולל לצד בעלי המניות מעגלים נוספים כמו עובדי החברה, נושיה, ואחריות לקהילה החברתית בה החברה מתפקדת ולסביבה באופן כללי.

בשנת 2004 הוקם בארה"ב ארגון Conscious Capitalism, שמטרתו לעודד את התמיכה בגישה זו, על ידי ג'ון מאקי, הבעלים דאז והמנכ"ל של חברת Whole Foods, ופרופ' ראג' סיסודיה, אשר פרסמו מספר ספרים העוסקים בשיטה זו.²

בשנת 2015 הוקם, כחברה לתועלת הציבור, ארגון "קפיטליזם קשוב ישראל", המהווה חלק מהארגון הבינלאומי וסוקר במספר כתבות ומאמרים בעיתונות הכלכלית,³ ומגדיר באתר הרשמי שלו את הגישה בצורה הבאה:⁴

"קפיטליזם קשוב הוא גישה הוליסטית לניהול עסקים השואפת לתת מענה אופטימלי לאתגרים עסקיים וחברתיים של העולם החדש. לפי גישה זו, הקפיטליזם והיסודות עליהם הוא נשען - יזמות, תחרות, מסחר חופשי ושלטון החוק - חיוניים לכלכלה בריאה ומתפקדת ולצידם חיוניים אלמנטים נוספים כמו אמון, אנושיות וחמלה, שיתוף פעולה ויצירת ערך לכלל מחזיקי העניין."

פירוט נוסף על משמעות גישה ניתן למצוא בספרות המקצועית העומדת בבסיסה,⁵ אשר מפרטת על עקרונות השיטה, הכוללים: מטרת על (higher purpose); שילוב בעלי עניין (stakeholder integration); מנהיגות קשובה (conscious leadership); ותרבות ארגונית קשובה (conscious culture). בהתאם לגישת הקפיטליזם הקשוב עסק לא צריך לבחון את עצמו רק בסטנדרטים כלכליים, כאשר ארגון רווחי מבחינה כלכלית אשר יוצר נזק לסביבתו אינו נחשב ככזה העומד בתכליתו.⁶

דרך נוספת להבין גישה זו היא באמצעות ההבחנה בינה ובין גישות שונות הדוגלות באחריות חברתית, כך לדוגמה, מבחינים מייסדי גישת הקפיטליזם הקשוב, בינה ובין גישת ה-CSR בכך שהאחרונה מוסיפה מטרות חברתיות לחברה, אך עדיין נשענת על אותו מודל מקסום רווחים עבור בעלי המניות.⁷

יחד עם זאת, תומכי הקפיטליזם הקשוב אינם טוענים כי גישה זו מנוגדת ליצירת רווח, או באה בהכרח על חשבון האינטרסים של בעלי מניות. זאת, שכן בהתאם לגישתם, הגדלת רווחיותה של החברה צמיחתה מהווה תנאי גם להגדלת השפעתה החברתית של החברה, מתוך נקודת הנחה כי בגישה זה קיים גם היגיון כלכלי, וכי, בטווח הארוך, גישה זו מהווה מודל עסקי עדיף ומובילה לרווחים עדיפים ולצמיחה,⁸ אשר יובילו בתורם להשפעה חברתית מוגברת מצד החברה.

התפתחויות בתכלית החברה

בראשית התפתחותה, החל מאמצע המאה ה-16 באנגליה, ומאוחר יותר גם בארצות הברית עם הקמתה, הייתה זכות קיומה של החברה נתונה על-ידי המדינה, בהתאם לתיאוריה אותה ניתן לכנות "תיאוריית הענקה",⁹ בהתאם לתיאוריה זו החברה יכלה לעסוק רק בהתאם להרשאתה הקונקרטית, ומטרתה אף הייתה לפעול, ככלל לטובת הציבור, כפי שאף בוסס בפסיקת בית המשפט העליון האמריקאי במאה ה19. ¹⁰

עם זאת במרוצת השנים התקבעה "הגישה המסורתית" אשר רואה בתאגיד כמעין "פקעת של חוזים",¹¹ כגישה השלטת, פועל יוצא של גישה זו, הרואה במבנה התאגידי כיצירה חוזית באמצעותה מתקשרים בעלי המניות עם אורגני החברה, הובילה להצבת שאלת אחריות התאגידים במשפט הפרטי, והשפיעה בהתאם לכך גם על תכלית--העל של החברה העסקית, באופן המציב במרכז הבמה את רווחתם של בעלי המניות.¹²

נקודת ציון מרכזית בהקשר זה היא פסק הדין בעניין Dodge v. Ford Motor Company,¹³ במסגרתו הורה בית המשפט האמריקני על חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות ביצרנית המכוניות Ford, על רקע הימנעות בעלי השליטה מחלוקה זו תוך כוונה להשתמש ברווחי החברה על מנת להוזיל משמעותית את מחירי הרכבים, תוך קביעה כי תכלית החברה היא השאת רווחים עבור בעלי המניות:¹⁴

"A business corporation is organized and carried on primarily for the profit of the stockholders. The powers of the directors are to be employed for that end. The discretion of directors is to be exercised in the choice of means to attain that end, and does not extend to a change in the end itself."

אבן דרך פסיקתית מרכזית נוספת, אשר התקבלה עשרות שנים לאחר מכן בבית המשפט האנגלי, הוא פסק הדין בעניין Parke v. Daily News,¹⁵ במסגרתו הורה בית המשפט האנגלי למנוע חלוקת עודפים, אשר התקבלה ברוב קולות בקרב בעלי המניות, לעובדי חברה העמדה בפני סגירה, לאור העובדה כי פעולה זו סותרת את תכלית החברה להשאת רווחי בעלי המניות.

לאור התפתחויות אלה, לצד דיון ארוך שנים בספרות האקדמית הכלכלית והמשפטית, התקבעה תכלית החברה כהשאת רווחי המניות (shareholder primacy), כתכלית החברה המקובלת, כאשר חלק מתומכי גישה "מסורתית" זו אף טענו כי הוויכוח אודות תכלית החברה הגיע ל"קץ ההיסטוריה".¹⁶

במרוצת השנים, נפסקו במשפט האמריקני, בנושאים מסוימים, פסקי דין המאפשרים לשלב ב"תכלית החברה" את טובת הציבור, תוך הכרה מסוימת בחובות חברתיות של החברים בקהילה מסוימת בהקשרי תרומות, ובהקשרים הנוגעים בפעולות שנקטו נושאי משרה אשר נגדו את עניינם של בעלי המניות במצבים מיוחדים, דוגמת מצב של חדלות פירעון.¹⁷

בנוסף לכך, גופים רבי השפעה, דוגמת המכון למשפט אמריקני (American Law Institute), הציעו לאמץ בחוקי החברות המדינתיים סעיפים אשר יוצרים הפרדה בין רווחי החברה ורווחי בעלי המניות, אך גם הסדר זה שמר על השאת רווחי בעלי המניות כאינטרס העליון של החברה.¹⁸

עם זאת, במקביל להתעצמות השפעתם של התאגידים, חלו תמורות במשפט התאגידי, הן בפן האקדמי והן בפן המשפטי, אשר עומדות בניגוד לתפיסה זו, לרבות תפיסות עסקיות-חברתיות, דוגמת הקפיטליזם הקשוב, אשר טוענות כי יש להכליל במסגרת השיקולים העסקיים של החברה שיקולים של מחזיקי עניין נוספים מלבד בעלי המניות.

כך לדוגמה, ביטוי לגישות אשר מרחיבות את תכלית החברה מעבר לעניינם של בעלי המניות, ניתן למצוא בחוקים שאומצו במהלך סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, במדינות רבות בארצות הברית, במטרה להתמודד עם תופעה רחבת היקף של השתלטות עוינת על חברות. תיקונים אלו אמנם נועדו להתמודד עם תופעה קונקרטית, אך לשונם מתייחסת פעמים רבות להבהרה ביחס למטרות או תכליות החברה, וכוללות בעלי עניין שונים המושפעים על-ידי החברה, החל מעובדיה ולקוחותיה, דרך נושיה, וכלה באינטרסים הקשורים לקהילה בה החברה פועלת או בכלכלת המדינה באופן רחב יותר.¹⁹

דוגמה נוספת למודל שכזה הוא ס' 172(1) לחוק החברות הבריטי אשר חוקק בשנת 2006 (להלן: "החוק הבריטי"),²⁰ אשר מונה מספר אינטרסים של בעלי עניין, לרבות השפעה על עובדים והשפעה על הקהילה והסביבה, כחלק מרשימה פתוחה, אשר יש לקחת בחשבון במסגרת קבלת ההחלטות התאגידיות.²¹

בהקשר זה, פסק דין אשר יש להזכיר במסגרת סקירה זו, הוא פסק הדין של בית המשפט במדינת דלאוור, בה מאוגדות אחוז ניכר מהחברות הגדולות בארה"ב, בעניין eBay V. Newmark,²² במסגרתו נקבע כי משבחרה החברה מודל תאגידי מבוסס רווח, על הדירקטוריון לפעול בהתאם לסטנדרטים הנלווים למודל זה, ובהם הפעלתו למען רווחי בעלי המניות.²³

התפתחות עדכנית, אשר עוררה שיח רב בנושא זה הינה, הצהרת ארגון ה-BRT משנת 2019,²⁴ מהווה התפתחות משמעותית בעולם העסקי אשר זכתה לתהודה משמעותית, הן בפן התקשורתי והן בספרות האקדמית. הצהרה זו, אשר נחתמה על-ידי מנכ"לי כמאתיים חברות משמעותיות, לרבות חברות ענק בעלות השפעה משמעותית ביותר על ההתנהלות השוק. מחליפה את הצהרת ה-BRT משנת 1997, אשר דגלה בחובתם של נושאי המשרה לפעול בראש ובראשונה כלפי בעלי המניות של החברה. להצהרה זו של ה-BRT, הצטרפו שני מסמכים ברוח דומה: דו"ח של האקדמיה הבריטית (British Academy) בעל רוח דומה מנובמבר 2019,²⁵ ומנפיסט לכינוס דאבוס 2020. ²⁶

בספרות האקדמית יש המייחסים להצהרה ערך רב, גם ככל שהינה בעלת מעמד דקלרטיבי בלבד, וזאת משלוש סיבות:²⁷ ראשית, מדובר בשינוי רעיוני מפורש מעמדה המציבה במרכז את עניינם של בעלי המניות לגישה המשרתת את כל "בעלי העניין" בחברה; שנית, עמדה זו מגיעה מהמגזר העסקי עצמו, באמצעות ארגון המייצג את התאגידים המשמעותיים ביותר בכלכלה האמריקאית, המזוהה עם הגישות הקלאסיות לקפיטליזם; שלישית, ההצהרה מכפיפה את תכלית החברה לעקרונות ליברליים ודמוקרטיים של חופש וחירות, ובעצם כך, רואה בחברה מכשיר כלכלי אשר נועד לאפשר לכל אדם להצליח באמצעות עבודה קשה ויצירתיות לחיות חיים של משמעות וכבוד.

עם זאת, ניתוח שונה של ההצהרה,²⁸ המפחית בחשיבותה, טוען כי ההצהרה אינה ברורה דיה ביחס לשאלה האם משמעה כי עמדת התאגידים החתומים כי הינה כי יש להתחשב בשיקולים של בעלי עניין גם כאשר הדבר עשוי לבוא במחיר פגיעה בהשאת רווחי בעלי המניות; העובדה כי ההחלטה לא התייחסה להיבטים הנוגעים לאיזון בין האינטרסים של בעלי המניות ובעלי העניין האחרים, באמצעות בחירתה להתייחס לאינטרסים אלו כמתכנסים בטווח הארוך; העובדה כי חלק ניכר מהמנכ"לים של החברות חתמו בלי אישור הדירקטוריון, כמקובל בנושא זה בחלק גדול מהחברות בהחלטות בעלות השלכות כבדות מסוג זה; העובדה כי החלטה זו לא לוותה בקווים מנחים ביחס לממשל התאגידי; וההימנעות מהתייחסות למגבלות המשפטיות אשר עשויות להתעורר כתוצאה מאימוץ גישה הלוקחת בחשבון בעלי עניין, שאינם בעלי מניות, כמטרה עצמאית, זאת, ודאי בראי הפסיקה בבית המשפט בדלאוור בעניין eBay V. Newmark, אשר בה מאוגדות מרבית החברות האמריקאיות החתומות על ההצהרה.

יצוין כי בסמוך להצהרת ה-BRT פורסמה תגובת מועצת המשקיעים המוסדיים (council of institutional investors, להלן: "CII"),²⁹ המייצגת חלק מהמשקיעים המוסדיים הגדולים בארה"ב (דוגמת קרנות פנסיה), המסתייגת מהצהרת ה-BRT. כאשר לעמדת ה-CII תוכן ההצהרה נוגד לאחריות נושאי המשרה לבעלי המניות, כאשר ההסתכלות על בעלי המניות היא כעל משקיעים בלבד ולא כבעלי החברה. כאשר לגישתם, נושאי משרה צריכים להתמקד בערך ארוך טווח עבור בעלי המניות, ולצורך כך יש לכבד את האינטרסים של בעלי עניין נוספים, תוך שמירה על אחריות נושאי המשרה לבעלי החברה שהם בעלי המניות. כאשר במסגרת זאת מעלים המשקיעים את החשש כי "ריבוי הנאמנויות" של נושאי המשרה יוביל לתוצאה לא רצויה: "accountability to everyone means accountability to no one".

התפתחות עתידית צפויה נוספת בהקשר זה היא העובדה שמסתמן כי המכון למשפט אמריקאי שוקל לאמץ את גישת ה-Enlightened Shareholder Value,³⁰ בדומה לחוק החברות הבריטי, במסגרת פרויקט שנערך ובוחן את המשפט התאגידי האמריקאי (Restatement of Corporate Law).³¹

תכלית החברה בדין הישראלי

תכלית החברה בישראל הוסדרה במסגרת סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), אשר נחקק בעקבות המלצות ועדת ברק, שניסחה את חוק החברות, ולאחר דיונים ממושכים, נוסחו של החוק הינו כדלקמן:

"תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון"

סעיף 11 לחוק החברות

בעוד הצעת חוק החברות קובעת כי "חוק החברות המוצע הוא חוק מקיף, כולל, בעל אופי קודיפיקטיבי, המרכז את עיקרי דיני החברות הנוהגים בישראל ומותאם לצורכי התקופה", ישנה טענה לפיה סעיף התכלית המצוי בחוק לא חולל שינוי כלשהו בישראל, בפן התפיסתי או המשפטי,³² ופרפראזה על דברי ההסבר, כי ההתעלמות הפסיקתית מסעיף זה "...רועמת במידה כזו שניתן לחשוב כי בעניין זה חוק החברות החדש אינו קודיפיקטיבי אלא אך קוד פיקטיבי".³³

עוד בטרם חוקק, וביתר שאת בשנות תוקפו הראשונות, זכה סעיף 11 לעיסוק רב בספרות האקדמית, וזכה הן לביקורות ככזה המתעלם מאופיו החברתי של התאגיד,³⁴ והן לביקורות כמטשטש את המטרה לשמה הוקמה החברה על-ידי הכללת האפשרות לשקול את שיקוליהם של בעלי עניין במסגרת שיקוליה העסקיים של החברתיים.³⁵ כאשר גישת ביניים אשר הוצעה בהקשר זה היא גישה פרשנית לפיה לשון החוק טוענת כי תכלית החברה מיועדת להשאת רווחיה, ולא רווחי בעלי המניות, תוך הבחנה בין האישיות המשפטית של החברה ובין בעליה, כאשר באמצעות פרשנות זו ניתן ליישב את נוסח הסעיף הנוכחי עם גישה הדוגלת במטרות שאינן עוסקות בהשאת רווחי בעלי המניות אלא באחריות חברתית,³⁶ באופן שעשוי לעלות בקנה אחד עם גישת קפיטליזם קשוב פלורליסטי.

בראי הפסיקה, התייחסות מוקדמת לשאלת תכלית החברה בישראל, הקודמת לחקיקת חוק החברות, ניתן למצוא בפסק הדין בעניין פנידר נ' קסטרו,³⁷ בו ציין השופט שמגר כי:

"דומה שהמגמה המודרנית המתפתחת היא, כי על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות, אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו"

עם זאת, במספר פסקי דין אחרים, קבע בית המשפט, הן במשתמע,³⁸ והן במפורש,³⁹ כי חוק החברות אימץ גישה המתייחסת לחוק כקובע את תכלית החברה כאינטרס כלכלי במובן צר, כאשר באחד מפסקי הדין, אשר נדון בבית המשפט המחוזי, אף נקבע כי:

"בעולם האנגלו-אמריקאי מקובלת הסברה לפיה תכליתה המרכזית של החברה הינה בהשאת רווחיהם של בעלי המניות. רווחי החברה נגזרים מרווחיהם של בעלי המניות כבעלי הזכות השיורית של החברה, ולכן על החברה להתמקד בהשאת הרווחים של בעלי המניות... החוק מאמץ למעשה את גישת היסוד השלטת כיום בדין האנגלי בדבר השאת רווחי החברה".⁴⁰

הלימתו של סעיף 11 לדין הישראלי

נוסף על ניתוח סעיף 11 כשלעצמו, עלו הצעות שונות להסתכלות על אופיו של הדין הישראלי בכללותו, על מנת להבין את התייחסותו לאחריות חברתית תאגידית. נושא זה נסקר בהרחבה במסגרת מאמרו של עלי בוקשפן עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה -- הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני (להלן: "בוקשפן"),⁴¹ במסגרתו נטען כי סעיף התכלית, בתצורתו הנוכחית, אינו תואם התפתחויות פסיקתיות אחרות. להלן ננתח בתמצית נושאים אחדים ממאמר זה, אשר מבקש לנתח את גישת הדין הישראלי לתכלית החברה באמצעות ניתוח עקרונות שונים החורגים מגדרי סעיף 11.

כך לדוגמה, מבקש בוקשפן במאמרו לנתח את תכלית החברה באמצעות עקרון האחריות המוגבלת והרמת המסך, אשר נועד להגנה על בעלי המניות, כבעלי האינטרס השיורי של החברה, וכזה שבשל טבעו, הוגדר עקרון ככזה הנוגע ב"בסיס ההסכמה" של בעלי המניות וככזה המתכנס עם תכליתה של החברה להשאת רווחיה. עם זאת, לעמדתו, לצד נחיצותו של העיקרון, לאור התעצמות המגזר העסקי, מתעצמים חסרונותיו של עקרון זה, ככזה היוצר "בעיית הנציג" כלפי צדדים שלישיים ומעודד החצנת סיכונים על נושי החברה. לאור כך, מתואר כיצד, בדומה לשימוש המתגבר בעיקרון "תקנת הציבור" כחריג לעקרון חופש החוזים בדיני חוזים, קיים שימוש מוגבר בדוקטרינת "הרמת המסך", המהווה חריג לעיקרון האחריות המוגבלת, ורואה בכך ביטוי לשינוי המתחלל בתפיסת העומק המשפטית אשר רואה כיום בחברה העסקית כזו שמיועדת גם להגנתם של בעלי העניין. בהקשר זה, מפנה המאמר לפסיקתה של השופטת פרוקצ'יה בע"א 4263/04 משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ,⁴² בו הוחלט להורות על הרמת מסך כלפי בעל מניות בחברה, בשל מימון דק, תוך כריכת ההחלטה על הרמת המסך בשאלת "אמות המידה הראויות להתנהלותן של חברות ודרכי פעולתם של בעלי מניות בעלי מעמד אפקטיבי במסגרתן" והתייחסות לשינוי המתחולל בדיני החברות אשר מוביל לתפיסה "דואלית" שלהן:

"... מכוח עקרונות התאגידים, המושפעים מהקרנתם של עקרונות יסוד מתחום המשפט הפרטי, חלות על תאגיד עסקי חובות תום לב והגינות, בין היתר, ביחסיו עם ציבור הנושים החיצוניים, המזרימים אליו אשראי, שירותים או סחורות במסגרת יחסיהם העסקיים. חדירת מושגי תום הלב וההגינות לתחום דיני החברות מביאה, בין היתר, לכך שעל החברה, והפועלים מטעמה, להתחשב לא רק באינטרסים של החברה ובעלי מניותיה, אלא גם בציפיותיהם הלגיטימיות של גורמים אחרים עימם החברה באה במגע -- כגון עובדים, צרכנים, נושים והציבור הרחב... בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד בדואליות, שהפן האחד שלה הוא -- שיקולים עסקיים המודרכים על ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא -- קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העסקית... התאגיד חב, אפוא, חובות הגינות ותום לב, בין היתר, לציבור הנושים החיצוניים עמו הוא בא במגע בפעילותו העסקית".

פריזמה נוספת דרכה נושא זה נבחן הוא חובות נושאי משרה וממשל תאגידי, כאשר מבקש המאמר לבחון את היחס לזכויות שונות, באמצעות סעיפים 252(ב) ו-254(ב) לחוק, בהם נקבע כי אין בחובות הזהירות והאמונים של נושאי המשרה כלפי החברה כדי למנוע קיומן של החובות גם "כלפי אדם אחר". כך, בעניין קוט נ' עזבון איתן ז"ל (להלן: "עניין קוט"),⁴³ נקבע שבעל מניות אינדיבידואלי יכול להיחשב "אדם אחר", ובדומה נקבע בעניין קיפר נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (להלן: "עניין קיפר"),⁴⁴ כי חובה זו של נושאי המשרה יכולה להיות מופנה במישרין גם כלפי העובדים:⁴⁵

"לבעל מפעל יש בעיני גם חובה מוסרית כלפי הציבור שמפעלים לא יהיו כושלים, שלא יקרסו. חובה זו, מוסרית בעיני, אך היא נובעת גם מתיאוריה של אתיקה בעסקים. בכמה עשרות השנים האחרונות מתפתחת תיאוריה לגבי אתיקה בעסקים. לפיה בעלי מפעלים חייבים נאמנות לא רק כלפי בעלי המניות שלהם אלא גם כלפי העובדים והציבור הרחב. על החובה כלפי העובדים עמדתי. מחויבות המעביד היא גם כלפי הציבור הרחב. יש לו מחויבות מוסרית שמפעלים לא יקרסו, שהכלכלה לא תפגע, שהאבטלה לא תעלה. חוק החברות החדש (חוק החברות, ה'תשנ"ט-1999) ראה גישה זו לנגד עיניו. הוא הטיל חובה על בעל מפעל כלפי הציבור... חובה זו 'כלפי אדם אחר', היינו, כלפי העובדים והציבור הרחב, חלה אם כן היום מכוח החוק".

לעמדתי, עניין קיפר מעלה שאלה מעניינת, לאור העובדה כי מחד נקבע כי על נושא משרה לדאוג גם לשיקולים חברתיים רחבים יותר, לרבות דאגה לציבור הרחב, אך הדבר לא נעשה באמצעות שימוש ישיר בחובת האמונים לחברה, אלא דווקא באמצעות אחריותו של נושא המשרה ל"אדם אחר", קביעה זו, כביכול, עשויה להוביל למסקנה כי שיקול זה אינו משיקולי החברה. זאת, שכן ככל שהפעולה נגדה את תכלית החברה או היה עליה להיכלל במסגרת שיקולי החברה, לא נדרש היה שימוש בסעיף 254(ב) בעניין זה, אשר מבחינת הליך חקיקתו נראה כי מטרתו המקורית הייתה כסעיף שמירת דינים.⁴⁶ יחד עם זאת, לאור העובדה כי הפסיקה מפנה לקיום חובה זו מכוח חוק החברות, לעמדתי נראה כי פסיקה זו אכן מצביעה על תכלית רחבה יותר לחברה.

סעיף 11 וקפיטליזם קשוב

לעמדתי, מנוסח סעיף 11, ניתן ללמוד כי ההסדר הנוכחי, דוגל אמנם בהשאת רווחי בעלי המניות, אך כולל במסגרת תכלית זו גם שיקולים של בעלי עניין נוספים, באופן שמתיישב עם גישות דוגמת הגישה הקבועה בחוק החברות האנגלית, כאשר ההבדל בין הנוסחים הוא כי הקביעה בסעיף 11 היא כי "ניתן" להביא בחשבון שיקולים אלו, אך הם לא מהווים חובה.

עם זאת, קיימות טענות כי הבחנה זו, אינה בעלת משמעות פרשנית רבה בהכרח, בראי העובדה כי בעבר נפסק במקרים אחרים כי לשון "רשאי" עשויה להתפרש כ"חייב",⁴⁷ כאשר תמיכה מסוימת בגישה זו ניתן לקבל מהפסיקה בעניין אפריקה ישראל נ' כהן,⁴⁸ אשר מתייחסת לפועלתו של הדירקטור כנדרשת באיזון גם של שיקולים נוספים הנוגעים לבעלי עניין:

"ואכן, לא קלה היא מלאכתו של הדירקטור דהאידנא. עליו לפעול בתום לב ובאופן עצמאי בשיקוליו, תוך שהוא משווה נגד עיניו את השאת רווחי החברה, אך גם את טובת הנושים, העובדים והציבור בכללותו (ס' 11 לחוק החברות)"

כמו כן כפי שיידון בהרחבה במסגרת הפרק הבא, בשל העובדה כי שיקול הדעת הרחב שניתן לנושאי משרה לאזן בין המטרה השונות בדין האנגלי, ניתן לטעון כי ההבדל בין גישות אלה הוא מצומצם בלבד, שכן אינו מטיל עליהם חובה מהותית בנושא זה, ועל כן יכול שלא יוביל לשינוי בחיי המעשה, מעבר לשינוי התיאורטי אשר נגזר כתוצאה ממנו.

בהקשר זה יצוין כי הצעתו של בוקשפן להחליף את המילה "וניתן" במילה "ויש", כך שהסעיף ייקרא:

"תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, ויש להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור..."

עשויה להוות אמנם שינוי אשר יתאים את "הארכיטקטורה" לעמדות שכבר נוהגות בעולם המשפט, כמבוקש על-ידו, אבל לא בהכרח תוביל לשינוי משפטי משמעותי בהקשר זה.

בסיכומם של דברים, נראה כי ניתן להגיד כי תכלית החברה בדין הישראלי, על אף עמימותה, מתיישבת בצורה עדיפה עם יישום של קפיטליזם קשוב רק מקום שהוא משמש כאמצעי למקסום הרווח הכלכלי ולא ככל שמוצבות מטרות החורגות משיקולי השאת רווח לבעלי המניות, וזאת בשל שימורו את השאת רווח בעלי המניות כעיקרון על.

ניתוח גישת הקפיטליזם הקשוב בהתאם לתכלית החברה

השקפות על קפיטליזם קשוב בראי תכלית החברה

כפי שסקרנו לעיל, בשנים האחרונות זכו גישות שונות הדוגלות באחריות תאגידית מצד תאגידים לתמיכה גוברת, כמו כן, סקרנו את גישת הקפיטליזם הקשוב, הדוגלת בדאגה לאינטרסים של בעלי העניין השונים בחברה. גישות מסוג זה, הדוגלות באחריות תאגידים לדאוג לאינטרסים של בעלי העניין המושפעים מהם, הוגדרה בספרות גם כ-"stakeholderism",⁴⁹ ויש הטוענים כי אנו מצויים ב"צומת קריטי" באשר לאימוצה של גישה זו באופן רחב.⁵⁰

עם זאת, לעמדתי יש דרכים חלופיות להסתכל על גישת הקפיטליזם הקשוב בעת ניתוח משמעותה המשפטית על תכלית החברה. זאת, שכן עניין גישה זו אינו רק תרומתה לקידום מטרות חברתיות שונות, אלא, כפי שנסקר לעיל, תומכיה טוענים גם כי מדובר בגישה בעלת תועלת עסקית, אשר תמקסם את רווחת כלל בעלי העניין, לרבות בעלי המניות, בטווח הארוך. להבחנה זו השלכה משמעותית על הממשק בין גישה זו ובין תכלית החברה, והמשמעויות המשפטיות הנגזרות מכך.

על כן, לצורכי עבודה זו, ובפרט לצורך ניתוח ההסדרים החוקיים הקיימים והמוצעים ביחס לתכלית החברה, נחלק גישה זו לשתי גישות שונות: קפיטליזם קשוב כאמצעי (Instrumental Stakeholderism או Enlightened Shareholder Value), אשר רואה בקפיטליזם קשוב גם כאסטרטגיה עסקית נכונה ועל כן אינו בא בסתירה לתכלית החברה כהשאת רווחי בעלי המניות; וקפיטליזם קשוב פלורליסטי (Pluralistic Stakeholderism), אשר רואה ברווחת בעלי העניין, שאינם בעלי המניות, כמטרה עצמאית, במנותק מהשאת רווחים לבעלי המניות, ועל כן מנחה את נושאי המשרה בחברה לשקול מספר מטרות מובחנות (ומכאן הגדרתו כפלורליסטית).⁵¹

בשלב זה, אציין כי קריאה מעמיקה של המקורות המפרטים את גישת הקפיטליזם הקשוב מצביעים על כך כי תומכיה דוגלים בשיטה אותה הגדרנו כקפיטליזם קשוב פלורליסטי. עם זאת, לצורכי ניתוח ההלימה בין גישה זו לדברי חקיקה שונים, אני חושב שיש לנתח את התאמתו של הקפיטליזם הקשוב גם בראייה מצמצמת יותר, של שימוש בו כאמצעי, שכן גישה זו מדגימה כיצד יכולה חברה לפעול בהתאם לעקרונות הקפיטליזם הקשוב גם בראי תכלית חברה מצומצמת יותר. מובן כי לצורך ניתוח זה נניח כי קיים ביסוס מספק להיגיון הכלכלי העומד בבסיס הגישה, מבלי לעסוק בנושא זה.⁵²

לאור כלל האמור, ננתח בקצרה את הגישות השונות, תוך ציון יתרונותיהן וחסרונותיהן, ומתן דוגמאות המיישמות את הגישות האמורות.

קפיטליזם קשוב כאמצעי

באשר לקפיטליזם קשוב כאמצעי, ניתן לטעון כי גישה זו אינה שונה מהותית, בפן המשפטי, מגישה שבבסיסה השאת רווח לבעלי המניות, וכי מדובר באסטרטגיה עסקית להשגת מטרות אלו, היוצאת מנקודת הנחה כי על מנת להשיג את מטרותיה העסקיות ארוכות הטווח של החברה יש לקחת בחשבון את האינטרסים של בעלי עניין שונים.

בהקשר זה יצוין כי גם תומכי הגישה המסורתית, מכירים בצורך להתחשב באינטרסים של בעלי עניין על מנת להשיא את רווחיהם של בעלי המניות. כאשר גם מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל לכלכלה המזוהה כתומך הגישה המסורתית וכמתנגד בולט לגישות המטילות אחריות חברתית על תאגידים, הכיר בכך שיש לעיתים צורך לתאגידים לפעול עבור בעלי עניין אחרים על מנת להשיא את רווחי בעלי המניות, ואף התייחס לכך שכמי שדוגל בהשאת רווחים לבעלי מניות, אינו יכול לבקר חברות שמשתמשות באסטרטגיה זו למטרותיהם העסקיות.⁵³

עם זאת, על אף העובדה כי גישה זו לא באה בסתירה לגישה המסורתית (shareholder primacy), היא יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות מודלים חקיקתיים שונים, המאפשרים, או מורים, להביא בחשבון את שיקוליהם של בעלי העניין במסגרת שיקולי החברה לצורך השאת מניותיה. דוגמה למודל שכזה הוא החוק הבריטי, אשר מונה מספר עניינים אותם יש לשקול, לרבות השפעה על עובדים והשפעה על הקהילה והסביבה, כחלק מרשימה פתוחה, אשר יש לקחת בחשבון במסגרת קבלת ההחלטות:

"(1)A director of a company must act in the way he considers, in good faith, would be most likely to promote the success of the company for the benefit of its members as a whole, and in doing so have regard (amongst other matters) to---

(a) the likely consequences of any decision in the long term,

(b) the interests of the company's employees,

(c) the need to foster the company's business relationships with suppliers, customers and others,

(d) the impact of the company's operations on the community and the environment,

(e) the desirability of the company maintaining a reputation for high standards of business conduct, and

(f) the need to act fairly as between members of the company. "

ניתוח החוק והליך חקיקתו, מוביל למסקנה כי החוק קובע כי השיקולים השונים המוגדרים בתתי סעיפיו, הם שיקולים אותם יש לשקול לקידום טובת בעלי מניות החברה (members), כאשר מודל זה זוהה בספרות כמאמץ את מודל השאת רווחי בעלי המניות,⁵⁴ ודברי ההסבר לחוק משייכים אותו מפורשות לגישת Enlightened Shareholder Value.⁵⁵

על אף העובדה כי ניתן לטעון כי הסדר זה לא פורץ את גדרי תכלית החברה ככלי להשאת רווחי בעלי המניות, תומכי הגישה מצביעים על מספר נימוקים לאימוץ גישה זו ועיגונה בהסדר חוקי מתאים. ראשית, טיעון לאימוץ גישה זו הינו כי גישה זו עשויה לשפר את קבלת ההחלטות התאגידית בהיבט חשיפת התאגידים למידע בפן מעין "חינוכי". בהתאם לטיעון זה, קיימת הערכת חסר משמעותית לשיקוליהם של בעלי עניין אחרים בקבלת ההחלטות התאגידית כיום, כתוצר של אינטרסים קצרי טווח, וחוסר מודעות ליתרונות שקילת השיקולים הללו, בהתאם לגישה זו, ככל שנושאי משרה יידרשו לשקול במסגרת קבלת החלטותיהם שיקול זה, הדבר עשוי לשפר את קבלת ההחלטות שלהם.

טיעון נוסף התומך באימוץ גישה זו הוא כי עיגון האפשרות או הצורך לדון בשיקולים אלו באופן מפורש בחקיקה, עשוי לספק תמיכה ציבורית נוספת, וכן הגנה משפטית מפני הליכים משפטיים דוגמת תביעות נגזרות, באמצעות הרחבת כלל שיקול הדעת העסקי גם להיבט זה, לנושאי משרה אשר ברצונם לפעול למטרות חברתיות. בהקשר זה, המתנגדים לעמדה זו יטענו כי גם בגישה המסורתית ניתנת הגנה משפטית רחבה דיה לדירקטורים אשר יפעלו למען שיקוליהם של בעלי עניין, ככל שדבר זה עולה בקנה אחד עם השאת רווחי בעלי המניות,⁵⁶ וכן כי להרחבת מרחב שיקול דעתם של נושאי המשרה קיימים גם חסרונות אשר עשויים לפגוע בפעילותה התקינה של החברה.⁵⁷

לבסוף, שיקול נוסף לאימוץ גישה זו, מנקודת מבט עסקית כלכלית וצרה יותר, היא השגת תמיכה ציבורית ופוליטית, אשר עשויה בתורה להפחית את ההתנגדות הציבורית לחברות ולצמצם או למנוע רגולציה אשר עשויה להכביד על החברות. בהתאם לטיעון זה, ככל שהחברות יידמו כמי ששוקלות שיקולים חברתיים במסגרת קבלת החלטותיהם, הדבר עשוי להפחית את הביקורת הציבורית כנגדם ולמנוע צעדים רגולטוריים בעלי השלכות קשות בהרבה. התנגדות לגישה זו עשויה לבוא דווקא מתוך רצון לקדם תכליות חברתיות חשובות, שכן הדבר יכול דווקא למנוע או לעכב מהלכי רגולציה הכרחיים במצבים מסוימים.⁵⁸

קפיטליזם קשוב פלורליסטי

לעומת זאת, קפיטליזם קשוב והגישה הפלורליסטית, רואות ברווחת בעלי העניין כמטרה בפני עצמה, ולא רק כאמצעי להשאת רווחיהם של בעלי המניות. גישה זו שונה באופן משמעותי מגישת הקפיטליזם הקשוב ברמה התיאורטית, שכן גישה זו קובעת כי תאגיד רשאי, ואף נדרש לעיתים, לשקול שיקולים העומדים בניגוד לאינטרסים הקיימים לבעלי המניות -- דבר העומד בניגוד לתפיסה התיאורטית המסורתית המתייחסת לתאגיד כ"פקעת של חוזים".

גישה זו באה לידי ביטוי במספר הסדרים חקיקתיים במרוצת השנים, כאשר בולטים לעניין זה תיקונים לחוקי החברות המדינתיים במספר רב של מדינות בארה"ב שחוקקו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 למאה הקודמת על מנת להתמודד עם תופעת ההשתלטות עוינת על חברות, ואפשרו לדירקטורים לקחת בחשבון אינטרסים של נושאי עניין במנותק מיחסם להשאת רווחי בעלי המניות.⁵⁹

נוסף על כך, סוג מודל נוסף אותו ניתן להזכיר בהקשר זה הוא מודלים "היברידיים", המשלבים מטרות מסחריות עם מטרות חברתיות. מודל בולט בהקשר זה, אשר אומץ על-ידי 36 מדינות בארה"ב, הוא מודל benefit corporation, אשר מבוסס ברוב המקרים על המודל ייעודי שעוסק בנושא -- Model Benefit Corporation Legislation (MBCL).⁶⁰ כאשר כחלק מבחירה בצורת התאגדות זו, ניתן לבחור אם החברה רוצה להציב מטרה חברתית ספציפית, או לציין בכלליות את מטרתה החברתית. כמו כן, חלות חובות שונות על החברות המאוגדות בצורה זו, דוגמת חובה למדוד את ההשפעה החברתית של התאגיד באמצעות סטנדרט שנקבע על-ידי גורם חיצוני, חובת גילוי הנוגעת לפעילותם למען המטרה החברתית וחובות אמון הנוגעות גם להיבט זה בהתנהלות החברה, לרבות אפשרות לתביעה נגזרת מצד בעלי מניות המחזיקים ביותר משני אחוז ממניות החברה כנגד מנהליה במקרה בו נכשלה החברה בהשגת מטרותיה החברתיות.⁶¹

תרומת עיגון המודלים האמורים למימוש מטרות המודל הפלורליסטי

בהתאם לניתוח שנעשה לעיל, נראה כי עיגון המודלים האמורים הינו הכרחי בחלק מהמקרים על מנת לאפשר את מימוש הגישות הללו, ונכון הדבר בפרט ביחס לקפיטליזם קשוב פלורליסטי, יחד עם זאת, בחלק זה ננסה לסקור בקצרה את ההשפעות האפשריות של עיגון המודלים האמורים על מימוש המטרות העומדות בבסיס גישת הקפיטליזם הקשוב, על מנת לבחון האם לעיגון הסדרים אלו אכן צפויה השפעה משמעותית על התנהגותם של נושאי משרה. לצורך כך, נבחן את אפקטיביות המודל, כפי שעלתה מניתוח המחקרים ביחס להשפעת החקיקה האמריקאית אשר אפשרה לשקול שיקולים החורגים מהשאת רווחי בעלי המניות בפועל.

ראשית, נדון בניתוח של אפקטיביות מודל החקיקה מבוססת MBCL.⁶² ניתוח של חקיקה זו העלה כי אין בדרישות שהוצגו מחברות המתאגדות בהתאם לחקיקה מבוססת MBCL כדי לספק בטוחות ביחס לעובדה כי אותם תאגידים אכן יפעלו למען מטרת חברתיות ולא ישתמשו במודל זה כדי לזכות ביחסי ציבור, כאשר בפועל המגבלות המתוארות אינן משפיעות דיין על קבלת ההחלטות, ממספר סיבות, דוגמת חוסר בסטנדרטיזציה של מדידת ההשפעה החברתית, חוסר תשומת לב מצד משקיעים לדוחות העוסקים בנושא, אשר נתפסים פעמים רבות כחומר שיווקי, והיעדר תמריץ לבעלי מניות לפעול בהליך יקר של תביעה נגזרת בנושא. כאשר, ניתוח איכותני שנעשה ביחס לאופי החברות אשר התאגדו בצורה זו, לא מצא כי תרומתן החברתית נוטה להיות גבוהה יותר באופן מהותי מתאגידים המאוגדים באופן "רגיל".⁶³

ניתוח אמפירי נוסף שנעשה ורלוונטי לענייננו הוא ניתוח השפעות החקיקה האמריקאית שנועדה להתמודד עם תופעת ההשתלטות העוינת.⁶⁴ תוצאות המחקר האמפירי בנושא מצא שנושאי המשרה השתמשו בכוח המיקוח שניתן להם במסגרת ההסדרים החקיקתיים האמורים כדי להוביל לרווחת בעלי מניות, ועבור עצמם, ורק במקרים מעטים על מנת להגן על בעלי עניין אחרים, כאשר גם במקרים בו האינטרסים של גורמים אלו נלקחו בחשבון, הם נכללו כשיקולים שוליים או "קוסמטיים".

את תוצאה זו תולים מחברי המחקר במידה רבה בתמריצים הקיימים לנושאי המשרה בתאגידים, אשר מעודדים אותם להעדיף את עניינם של בעלי העניין, ואת עניינם האישי, לרות הגברת כוחם והשפעתם בחברה, על פני האינטרסים של בעלי עניין אחרים, ומגיעים לכלל מסקנה כי ככל שלא יהיה שינוי בתמריצים אלה, אשר יכול להתבצע על-ידי צעדים דוגמת שינוי במבנה הממשל התאגידי, לרבות בחירת דירקטורים, שינוי תכלית החברה, תוך הותרת שיקול דעת רחב בידי הדירקטורים, לא צפוי להוביל לשינוי משמעותי בבחירותיהם.

לאור האמור, נראה כי מודלים חקיקתיים מסוג זה הם לא בהכרח בעלי השפעה אפקטיבית חיובית על עידוד מטרות חברתיות, בהיעדר השפעה על תמריציהם של נושאי המשרה. מובן כי אין משמעות הדבר כי קפיטליזם קשוב או קפיטליזם קשוב פלורליסטי לא יכולים להוביל לשינוי חברתי, אלא רק כי הרחבת התכלית בפן המשפטי לא תוביל בהכרח לשינוי בהתנהגות התאגידית אליו שואפים תומכי הגישה.

בהמשך לכך, נושא זה אף מעלה חשש מסוים בדבר הרחבת מרחב שיקוליהם של נושאי המשרה, באופן אשר באופן שישמש דווקא להגברת עוצמתם של נושאי המשרה ולא לקידום מטרות חברתיות.⁶⁵ בהקשר זה, קיימת טענה כי אימוץ גישות אלו עשויות לשמש כמבודד בין נושאי המשרה ולחצי בעלי המניות ובכך להפחית את מידת האחריות שלהם, טענה זו מתחברת לתגובת ה-CII להצהרת ה-BRT, לפיה "accountability to everyone is accountability to no-one".

בהתאם לגישה זו, ניתן לנסות להסביר את התמיכה של נושאי משרה מובילים ויועציהם בגישות אלו, דוגמת הצהרת ה-BRT כתוצר של "מאבק כוחות" בין המשקיעים המוסדיים ונושאי המשרה, כאשר נושאי המשרה רוצים להפחית את הלחץ הקיים מצד משקיעים מוסדיים וקרנות השקעה, אשר במקרים רבים מהוות גורם בעל השפעה רבה בחברות ללא בעל שליטה. באופן שישמש דווקא את האינטרסים של נושאי המשרה, ויפגע ביעילות הכלכלית של החברה, דבר שייפגע בבעלי המניות, ובעקיפין בכלל החברה (society).

טענה נוספת התומכת באימוץ הגישה הפלורליסטית היא כי הדבר ישמש כמעין הטלת חובת רגולציה עצמית כחליף לרגולציה, באופן שעשוי להיות יעיל וגמיש יותר מבחינה כלכלית מהטלת רגולציה גורפת על-ידי גורמים מדינתיים. באמצעות כך, יוכלו החברות גם ליהנות מתמיכה ציבורית מוגברת, אשר תמנע רגולציה אשר תקשה על פעילותם. דוגמה לגישה זו ניתן למצוא במאמר שנכתב על-ידי מנכ"ל BlackRock,⁶⁶ מגופי ההשקעה הגדולים בעולם, אשר אימץ לאחרונה מדיניות השקעה הלוקחת בחשבון את התועלת החברתית של החברות בה היא משקיעה,⁶⁷ בו נטען כי ללא לקיחת פעולות עם מטרה או תועלת חברתית, התאגידים עשויים לאבד את הרישיון לפעול שניתן להם מבעלי עניין מרכזיים.

המתנגדים לגישה זו יצביעו על העובדה, בהינתן האמור לעיל דבר אפקטיביות המודלים שנוסו בעבר, כי ללא שינויים משמעותיים בתמריציהם של נושאי המשרה, דוגמת השפעה על מבנה הממשל התאגידי, הדבר לא צפוי להוביל לשינוי האמור, וכי אימוץ תקווה זו, עשויה להפחית רפורמות ביחס למדיניות המיטיבה עם בעלי עניין וכך דווקא להפחית את ההגנה הקיימת לבעלי עניין שונים. לכן, גישה זו עלולה להיות לא יעילה דווקא למי שמעוניין לעודד שינוי חברתי ולשמור על בעלי עניין מפני "החצנות" של פעולות החברה.

חשש נוסף אותו מציגים מתנגדי הגישה הפלורליסטית, הוא החשש שריבוי המטרות תטיל על נושאי המשרה, נטל בו אינם יוכלו לעמוד כהלכה, לאור מספר קשיים, דוגמת אבחון בעלי העניין הרלוונטיים אותם יש לשקול, אי-הלימה בין אינטרסים מסוימים של בעלי עניין ובעלי המניות והקושי לייחס משקלים מתאימים להם. על מנת להדגים קושי זה, ניתן לשאול שאלות שונות,⁶⁸ דוגמת האם במסגרת החלטה על העברת מיקומו של מפעל, מעבר להשלכות על עובדי המפעל, יש לשקול גם את ההשלכות החיוביות על שוק התעסוקה במקום המיועד? או האם במסגרת החלטה על תכנית שצפויה להגדיל את נתח השוק של החברה יש לקחת בחשבון את הירידה ברווחי חברות מתחרות והפגיעה הצפויה בעובדיהן בשל כך?

שאלות אלו מעלות שאלות קשות בפן התיאורטי, אשר, בהיעדר קווים מנחים ברורים, עלולות להקשות על יכולתם של נושאי משרה לשקול כראוי את השיקולים בהם הם חבים. לצד האמור תומכי הגישה ייטענו כי מדובר במשימה אפשרית, אשר אמנם דורשת מידה מסוימת של הכשרה בתחום, אך אינה חורגת מתחומי מומחיותם של מנהלים, אשר תפקידם הוא לנהל מערכות מורכבות, תוך איזון בין מטרות קצרות וארוכות טווח, גם תחת המודל הנוכחי.⁶⁹

דוגמאות למודלים העוסקים בממשל תאגידי

לאור האמור לעיל, בדבר יעילות מודלים אשר אינם בעלי השפעה על תמריציהם של נושאי המשרה, נדון בקצרה במספר הצעות לתיקון חקיקה, שטרם הבשילו לכדי חקיקה, אשר עניינן שינוי הממשל התאגידי, כך שישקף בעלי עניין, בדגש על עובדים, על-מנת לדאוג לאינטרס הקיים להם.

ההצעה הראשונה אותה ניתן להזכיר בעניין זה היא הצעה ישראלית,⁷⁰ אשר מבקשת למנות חברי דירקטוריון מטעם העובדים בחברות בהן יותר מ-100 עובדים, ומשתמשת בדברי ההסבר בהמשגה העולה בקנה אחד עם קפיטליזם קשוב פלורליסטי, תוך ציון הצורך בהתחשבות בבעלי עניין כחלק מקבלת ההחלטות של החברה, בניגוד למקסום רווחי בעלי המניות:

"במדינת ישראל קיימת מגמה כללית כיום, לפיה דירקטוריונים של חברות ציבוריות מקבלים החלטות לעיתים באצטלה של "טובת החברה", המבטאות הלכה למעשה את האינטרס הבלעדי של בעלי המניות... זאת, בלי לשקול את האינטרסים והזכויות של קבוצות נוספות המושפעות מהתנהלותה העסקית של החברה הציבורית, ובפרט בלי להתחשב באינטרסים ובזכויות של עובדי החברה הציבורית... בשל כך, דווקא בעידן שבו אנו חיים, לא ניתן לטעון כי החברות הציבוריות מחויבות אך לבעלי המניות שלהן ולאינטרסים שלהם, שכן יש להן מחויבות לקבוצות נוספות באוכלוסייה, ובראש ובראשונה לציבור עובדיהם. לאור כל זאת, יש צורך בהתערבות המחוקק שתבטיח שקולם של העובדים הישראלים והאינטרסים שלהם יבואו לידי ביטוי ויילקחו בחשבון בהתנהלותה העסקית של החברה, כמו גם בהישגיה ורווחיה."

בדומה, הצעה שהוצעה בארה"ב ברמה הפדרלית על-ידי הסנאטורית אליזבת' וורן,⁷¹ אשר כותרתה "accountable capitalism act", עוסקת גם היא בממשל התאגידי, תוך קביעה כי לפחות שתי חמישיות מדירקטוריון חברות בעלות מחזור הגבוה ממיליארד דולר, ימונו על-ידי העובדים, וכי על הדירקטוריון תוטל חובה לאזן בין האינטרסים של כלל בעלי העניין המושפעים מפעילות החברה.

הצעות אלו, אמנם משקפות גם הלכי רוח ביחס לתכלית החברה, והאחרונה בהם אף מתייחסת לנושא זה ישירות, אך מציעות גם שינוי אופרטיבי למבנה הממשל התאגידי של החברה, על-ידי עירוב העובדים כחלק מדירקטוריון החברה. בהתאם לניתוח לעיל, יכול כי גישה זו תהיה דווקא יעילה יותר בקידום מטרות חברתיות, אך מתנגדיה יטענו כי עלותה הכלכלית כבדה.

בהקשר זה, מעניינת במיוחד התייחסותם של תומכי הקפיטליזם הקשוב להצעתה של אליזבת' וורן, כאשר אחד מראשי ארגון קפיטליזם קשוב ישראל התייחס להצעה כ"צעד אחד קשוב מדי", תוך קביעה כי מדובר בהצעה רדיקלית ולא ראויה, וכי עובדי החברה לא צריכים לקבל נציגות בדירקטוריון.⁷² הסבר לתגובה זו, העולה בקנה אחד גם מהניתוח האמור לעיל, היא שגישת הקפיטליזם הקשוב, שמה את אמונה במידה רבה ביכולותיהם של נושאי המשרה, ומאמינה באפשרותם לפעול למקסום ערך כלכלי וחברתי כאחד. דבר שאף עולה בקנה אחד עם תמיכת ארגונים דוגמת ה-BRT במודלים דומים, כפי שהוצג לעיל.

לבסוף, מודל נוסף אותו ניתן להציג מהספרות, אשר אינו הוצע כהצעת חקיקה, מופיע בספרו של יוסי רחמים אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים,⁷³ מודל זה מבקש לא רק להטיל חובות להתחשב בשיקוליהם של בעלי עניין בתהליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון, אלא אף קובע מדרג בין זכויות שונות בהקשר זה על-מנת להכווין את קבלת ההחלטה, וקובע עילת תביעה עבור אותם בעלי עניין, דבר אשר עשוי להשפיע על תמריציהם של הדירקטורים לאור כך.

לטעמי, הסדר זה מזכיר במרכיבים מסוימים את ההסדר המוצג לעיל ביחס ל-MBCL, אך בניגוד לנקבע בהסדר האחרון, אשר מצמצם עילת התביעה בגין אי-עמידה ביעדים החברתיים שהוצבו לתביעה נגזרת אשר תוגש על-ידי בעלי מניות בעלי נתח מסוים ממניות החברה, מאפשרת הגשת תביעות על-ידי בעלי האינטרס הישיר, הם בעלי העניין הנפגעים כתוצאה מההחלטות, ובכך עדיפה עליה. נוסף על כך, העובדה כי גישה זו קובעת מדרג בין "התכליות הסותרות" אותן על הדירקטור לשקול, עונה לביקורת נוספת הקיימת על מודלים מסוג זה.⁷⁴

סיכום

במסגרת מאמר זה עסקנו בממשק הקיים בין גישת הקפיטליזם קשוב ובין ההסדרה החוקית של תכלית החברה העסקית. לצורך כך, סקרנו את משמעות גישת הקפיטליזם הקשוב, תוך מתן דגש להבחנתה מגישות חברתיות אחרות.

לאחר מכן הצגנו את התמורות שחלו ביחס לתכלית החברה, תוך עמידה על אבני דרך מרכזיות, והתייחסות מרחיבה להצהרת ארגון ה-Business Round Table, משמעותו, וההתנגדויות השונות שנשמעו בהקשר זה.

לאחר מכן סקרנו בתמצית את הגישות הקיימות ביחס לתכלית החברה בדין הישראלי, תוך דיון בספרות ובפסיקה רלוונטית, על מנת לעמוד על היקף האפשרות לשלב שיקולים חברתיים, ושיקולים החורגים מהשאת רווחים עבור בעלי מניות במסגרת החוק הנוכחי.

בחלק האחרון של עבודה זו ביצענו הבחנה בין דרכים שונות להסתכל על גישת הקפיטליזם הקשוב ומימושה בראי תכלית החברה, תוך הבחנה בין קפיטליזם קשוב כאמצעי וקפיטליזם קשוב פלורליסטי, בהיקש מתיאורים דומים בספרות ביחס לגישות "shareholderism", וניתחנו בהתאם לכך את המשמעות של חקיקה בתחום זה, כפי שעלו מהמחקר שנסקר. לבסוף, ציינו בקצרה מספר הסדרים חוקיים אשר עשויים לעסוק בשינוי תמריצים ובהתייחסות גישת הקפיטליזם הקשוב אליהם.

רשימת מקורות

(לפי סדר הופעתם בחלוקה לעברית ואנגלית)

חקיקה

1. חוק החברות, התשנ"ט-1999.
2. הצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995.
3. הצעת חוק החברות (תיקון -- מינוי דירקטורים מטעם העובדים), התשע"ה--2015.
4. Companies Act (UK) §172(1).
5. Explanatory Notes to the Companies Act 2006.
6. Model Benefit Corp. Legislation § 102 & cmt. (B Lab 2017).
7. Delaware General Corporation Law, Subchapter XV.
8. Senate Bill s. 3448, Accountable Capitalism Act (August 2018).

פסיקה

1. ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983).
2. רע"א 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' אהרון, (פורסם בנבו, 2017.10.23).
3. ת"א (מחוזי ת"א) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע"מ נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 14.5.2012).
4. ה"פ (מחוזי י-ם) 4428/05 כהן נ' נצב"א חברה להתנחלות ע"מ (פורסם בנבו, 2.3.2006).
5. ת"צ (מחוזי מר') 32223-03-10 לויטה נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית (פורסם בנבו, 3.11.2015).
6. ע"א 741/01 קוט נ' עיזבון איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171 (2003).
7. ע"ע (ארצי) 1465/02 קיפר נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, (פורסם בנבו, 10.3.2004).
8. ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009).
9. רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 26.4.2015).
10. Dodge v. Ford Motor Co., 204 Mich. 459, 170 N.W. 668 (1919).
11. Parke V. Daily News, 1 W.L.R 493 [1961]
12. eBay Domestic Holdings, Inc. v. Newmark, 16 A.3d 1, 34 (Del. Ch. 2010)

ספרות

1. יוסי רחמים אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים (2019).
2. יוסף גרוס חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016).
3. עלי בוקשפן עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה -- הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני (טרם פורסם).
4. רונית דוניץ־קידר ועופר סיטבון דיני החברות בישראל: משיח של תכלית לשיח של חובות ואחריות (טרם פורסם).
5. עלי בוקשפן המהפכה החברתית במשפט העסקי (2007).
6. יחיאל בהט תכלית החברה ומטרותיה בהצעת חוק החברות, התשנ"ו--1995 שערי משפט א(3) 277 (1998).
7. זוהר גושן מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית משפטים לב 45 (2001)
8. ידידה צ' שטרן תכלית החברה העסקית (2009).
9. אודליה מינס, תכלית החברה העסקית -- הרהורים בעקבות ספרו של יוסי רחמים "אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים" (טרם פורסם, 2020).
10. John Mackey & Raj Sisodia, Conscious Capitalism, Harvard Business Review Press (2014).
11. Jill E. Fisch & Steven Davidoff Solomon, Should Corporations Have a Purpose. Faculty Scholarship at Penn Law. 2163 (2020).
12. William W. Bratton Jr., The 'Nexus of contracts' corporation a Critical Appraisal, 74 CORNELL L. REV. 407, 409-410 (1989).
13. Henry Hansmann & Reinier Kraakman, The End of History for Corporate Law, 89 GEO. L.J. 439 (2001)
14. Lucian A. Bebchuk & Roberto Tallarita, The Illusory Promise of Stakeholder Governance, CORNELL L. REV. (forthcoming 2020).
15. Principles for Purposeful Business: How To Deliver The Framework For The Future Corporation, THE BRITISH ACADEMY (Nov. 10 2019).
16. Klaus Schwab, Davos Manifesto 2020: The Universal Purpose of a Company in the Fourth Industrial Revolution, WORLD ECONOMIC FORUM (Dec. 2, 2019).
17. Rajendra Sisodia, David B. Wolfe, and Jagdish N. Sheth, Firms of Endearment: How World-Class Companies Profit from Passion and Purpose, Pearson Prentice Hall (2007).
18. Joan Loughrey, Andrew Keay & Luca Cerioni, Legal Practitioners, Enlightened Shareholder Value and the Shaping of Corporate Governance, 8 J. CORP. L. STUD. 79 (2008)
19. Ofer Eldar, Designing Business Forms to Pursue Social Goals, 106 VA. L. REV. 964-968 (2020)
20. A. Bebchuk, Kobi Kastiel, and Roberto Tallarita, For Whom Corporate Leaders Bargain, (unpublished manuscript).
21. Larry Fink, A Sense of Purpose, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (Jan. 17, 2019).

מקורות נוספים

עיתונות

1. יעל אלמוג (זכאי) "למה "הקפיטליזם הקשוב" לא הגיע לישראל הארץ 28.5.14.
2. נירית כהן "הקפיטליזם הקשוב צובר תאוצה: כמה הישראלים מאמינים בחברות" גלובס 1.6.2016.
3. צבי סטפק "השורה התחתונה אינה חזות הכל" גלובס 13.6.2017.
4. צבי סטפק "מה הביא את מנהלי החברות הגדולות בעולם לאמץ את הקפיטליזם הקשוב?" גלובס 9.9.2019.
5. צבי סטפק, "האם קפיטליזם קשוב הוא התשובה לחוליי המשטר", גלובס (27.8.2018).
6. Milton Friedman, The social responsibility of business is to increase its profits, N.Y. TIMES (Sep. 13, 1970)

שונות

1. אתר ארגון קפיטליזם קשוב ישראל.
2. Business Roundtable, Statement on the Purpose of a Corporation (Aug. 19, 2019).
3. Council of Institutional Investors, Council of Institutional Investors Responds to Business Roundtable Statement on Corporate Purpose (19.8.2019).

סיכום סופי

במאמר זה בחנו את הממשק בין גישת הקפיטליזם הקשוב לבין ההסדרה החוקית של תכלית החברה העסקית. סקרנו את התפתחות הגישות השונות לתכלית החברה, את המצב המשפטי בישראל, ואת האתגרים והאפשרויות הטמונים באימוץ גישת הקפיטליזם הקשוב במסגרת החוקית הקיימת.

ניתוח זה מעלה שאלות מורכבות לגבי היחס בין אחריות חברתית תאגידית לבין המטרה המסורתית של השאת רווחים לבעלי המניות. בעוד שגישת הקפיטליזם הקשוב מציעה פרדיגמה חדשה להתנהלות עסקית, יישומה המלא מצריך שינויים משמעותיים בתפיסה המשפטית ובמבנה הממשל התאגידי.

לסיכום, נראה כי האתגר העומד בפני מערכת המשפט והרגולציה הוא למצוא את האיזון הנכון בין עידוד אחריות חברתית תאגידית לבין שמירה על יעילות כלכלית ועל זכויותיהם של בעלי המניות. התפתחויות עתידיות בתחום זה עשויות להשפיע באופן משמעותי על עיצוב פני החברה העסקית והכלכלה בכללותה.

הערות שוליים

1. הרחבה על התמורות בנושא זה בפרק "התפתחויות בתכלית החברה".
2. לצורכי מאמר זה אתמקד בספר: John Mackey & Raj Sisodia, Conscious Capitalism, Harvard Business Review Press (2014).
3. ראו לדוגמה: יעל אלמוג (זכאי) "למה "הקפיטליזם הקשוב" לא הגיע לישראל הארץ 28.5.14; נירית כהן "הקפיטליזם הקשוב צובר תאוצה: כמה הישראלים מאמינים בחברות" גלובס 1.6.2016; צבי סטפק "השורה התחתונה אינה חזות הכל" 13.6.2017 גלובס; ריכוז כתבות ומאמרים הנוגעים לארגון ניתן למצוא באתר הארגון.
4. שם, אתר הארגון, דף "אודות".
5. ראו לעיל, ה"ש 2.
6. שם, עמ' 275.
7. שם, עמ' 293.
8. שם, עמ' 300.
9. יוסי רחמים אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים (2019), עמ' 26.
10. לפירוט בנושא ראו: Jill E. Fisch & Steven Davidoff Solomon, Should Corporations Have a Purpose. Faculty Scholarship at Penn Law. 2163 (2020).
11. William W. Bratton Jr., The 'Nexus of contracts' corporation a Critical Appraisal, 74 CORNELL L. REV. 407, 409-410 (1989).
12. ראה ה"ש 9 לעיל, עמ' 2, 34-32.
13. Dodge v. Ford Motor Co., 204 Mich. 459, 170 N.W. 668 (1919).
14. שם, 684.
15. Parke V. Daily News, 1 W.L.R 493 [1961].
16. Henry Hansmann & Reinier Kraakman, The End of History for Corporate Law, 89 GEO. L.J. 439 (2001).
17. ראו לעניין זה, יוסף גרוס חוק החברות (מהד' חמישית מורחבת, 2016), עמ' 125.
18. שם.
19. Lucian A. Bebchuk & Roberto Tallarita, The Illusory Promise of Stakeholder Governance, CORNELL L. REV. (forthcoming 2020).
20. Companies Act (UK) §172(1).
21. על ניתוח דבר חקיקה זה נעמוד בהרחבה במסגרת הפרק הרביעי למאמר זה.
22. eBay Domestic Holdings, Inc. v. Newmark, 16 A.3d 1, 34 (Del. Ch. 2010).
23. יצוין כי ישנן גם גישות אחרות בספרות ביחס למשמעותו של פסק הדין, כדוגמה לכך ראו לעיל, ה"ש 10, עמ' 118-119.
24. Business Roundtable, Statement on the Purpose of a Corporation (Aug. 19, 2019).
25. Principles for Purposeful Business: How To Deliver The Framework For The Future Corporation, THE BRITISH ACADEMY (Nov., 2019).
26. Klaus Schwab, Davos Manifesto 2020: The Universal Purpose of a Company in the Fourth Industrial Revolution, WORLD ECONOMIC FORUM (Dec. 2, 2019).
27. עלי בוקשפן עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני (טרם פורסם).
28. להרחבה ביחס לניתוח זה, ראו לעיל ה"ש 19, עמ' 23-37.
29. Council of Institutional Investors, Council of Institutional Investors Responds to Business Roundtable Statement on Corporate Purpose (19.8.2019).
30. נרחיב ביחס לגישה זו בחלק הרביעי למאמר.
31. ראה לעיל ה"ש 19, עמ' 13.
32. רונית דוניץ־קידר ועופר סיטבון דיני החברות בישראל: משיח של תכלית לשיח של חובות ואחריות (טרם פורסם), עמ' 3.
33. עלי בוקשפן המהפכה החברתית במשפט העסקי (2007).
34. יחיאל בהט תכלית החברה ומטרותיה בהצעת חוק החברות, התשנ"ו–1995 שערי משפט א(3) 277 (1998).
35. זוהר גושן מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית משפטים לב 45 (2001).
36. ידידה צ' שטרן תכלית החברה העסקית (2009).
37. ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983).
38. רע"א 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' אהרון, פס' 48 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 2017.10.23).
39. ראו לדוגמה: ת"א (מחוזי ת"א) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע"מ נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 14.5.2012) (להלן: "עניין ע.ל.א.ן"); ה"פ (מחוזי י-ם) 4428/05 כהן נ' נצב"א חברה להתנחלות ע"מ, פס' 9 לפסק דינו של השופט שפירא (פורסם בנבו, 2.3.2006); ת"צ (מחוזי מר') 32223-03-10 לויטה נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית (פורסם בנבו, 3.11.2015).
40. שם, עניין ע.ל.א.ן.
41. ראה לעיל, ה"ש 27.
42. ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009).
43. ע"א 741/01 קוט נ' עיזבון איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171 (2003).
44. ע"ע (ארצי) 1465/02 קיפר נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, (פורסם בנבו, 10.3.2004).
45. שם, בעמ' 15-14.
46. ראו עמ' 88 להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995.
47. ראו לעיל, ה"ש 32, עמ' 13.
48. רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, פס' 53 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 26.4.2015).
49. ראו לעיל, ה"ש 19.
50. שם, עמ' 11-10.
51. למקור הגדרות אלה: שם, עמ' 23-13.
52. להרחבה בהיבט זה, מנקודת מבט התומכת בגישת הקפיטליזם הקשוב, ראו: Rajendra Sisodia, David B. Wolfe, and Jagdish N. Sheth, Firms of Endearment: How World-Class Companies Profit from Passion and Purpose, Pearson Prentice Hall (2007).
53. Milton Friedman, The social responsibility of business is to increase its profits, N.Y. TIMES (Sep. 13, 1970).
54. Joan Loughrey, Andrew Keay & Luca Cerioni, Legal Practitioners, Enlightened Shareholder Value and the Shaping of Corporate Governance, 8 J. CORP. L. STUD. 79 (2008).
55. Explanatory Notes to the Companies Act 2006, para 325.
56. ראה לעיל, ה"ש 19, עמ' 16.
57. נרחיב בנושא זה בהמשך הפרק.
58. נרחיב בנושא זה בהמשך הפרק.
59. ראה לעיל, ה"ש 19, עמ' 17.
60. Model Benefit Corp. Legislation § 102 & cmt. (B Lab 2017).
61. מגבלה זו לא קיימת בגרסת החוק אשר חוקקה בדלאוור, אשר בה מרוכזות חלק ניכר מהחברות המסחריות המרכזיות, לגרסה הקיימת בדלאוור ראו: Delaware General Corporation Law, Subchapter XV.
62. Ofer Eldar, Designing Business Forms to Pursue Social Goals, 106 VA. L. REV. 964-968 (2020).
63. שם, 967-968.
64. A. Bebchuk, Kobi Kastiel, and Roberto Tallarita, For Whom Corporate Leaders Bargain, (unpublished manuscript).
65. ראו לעיל, ה"ש 19; להתייחסות לחשש זה, ראו לעיל, ה"ש 9, בעמוד 3.
66. Larry Fink, A Sense of Purpose, HARV. L. SCH. F. ON CORP. GOVERNANCE (Jan. 17, 2019).
67. צבי סטפק "מה הביא את מנהלי החברות הגדולות בעולם לאמץ את הקפיטליזם הקשוב?" 9.9.2019 גלובס.
68. למקור שאלות אלו, ראו לעיל ה"ש 19, עמ' 20.
69. ראו לעיל ה"ש 2, עמ' 304.
70. הצעת חוק החברות (תיקון – מינוי דירקטורים מטעם העובדים), התשע"ה–2015.
71. Senate Bill s. 3448, Accountable Capitalism Act (August 2018).
72. צבי סטפק, "האם קפיטליזם קשוב הוא התשובה לחוליי המשטר", גלובס (27.8.2018).
73. ראה ה"ש 9 לעיל.
74. לביקורת על מודל זה, ראו: אודליה מינס, תכלית החברה העסקית – הרהורים בעקבות ספרו של יוסי רחמים "אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים" (טרם פורסם, 2020).